ג'רמי לין, ג'רמי לין, ג'רמי לין, ג'רמי לין, ג'רמי לין, ג'רמי לין

פוסטורח של אדם לאוב

בשבוע וחצי האחרון ג'רמי לין  הוא הסיפור החם של האן.בי.אי, על פי השדרים של nba.com הוא אחד הסיפורים הגדולים של העשור האחרון בליגה. הוא זוכה למספר רב של כותרת מ- LINSENTY  ל –CONGRTULITAIONS. לין הוא באמת סיפור גדול  אבל האם הוא שחקן גדול כמו ה-באזז שהוא מייצר?

תחילה אחזור בקצרה על הסיפור (שבטוח שמי שאוהב כדורסל מספיק כדי לקרוא את הפוסט הזה כבר מכיר). לין, בן למהגרים טיוואנים, חלם להיות שחקן כדורסל. אבל ההורים, כיאה לחינוך אסיאתי נוקשה, התעקשו על לימודים אקדמאיים גבוהים ולא הסתפקו באוניברסיטת סטנפורד (בה רצה ללמוד) שליד ביתם, אלה התעקשו שהילד ילמד בהרווארד.

לין הפך לאחד השחקנים הגדולים בתולדות האוניברסיטה כולל משחק שיא מול קונטיקט החזקה וגם הרוויח תואר בכלכלה, אבל לא נבחר בדראפט. משחקים טובים בליגת הקיץ (עם דאלאס) ובמיוחד משחק בו הצטיין נגד הבחירה הראשונה בדראפט של אותה שנה, ג'ון וול, עזרו ללין לקבל מספר הצעות. הוא בחר בגולדן סטייט, הקבוצה שאהד בתור ילד, למרות שההצעות האחרות היו בסכומים גבוהים יותר. בעונות הרוקי שלו לין  לא פרץ. בזמן השביתה לין נופה מהסגל של הווריירס, הספיק לחתום ביוסטון ונופה שוב, עבר לניקס, ישן על הספה של אחיו (כי הבין שעד שאין לו חוזה מובטח עדיף לא לשכור דירה), היה עד לפני שבועיים עוד שחקן משלים ופתאום התפוצץ עם ששת המשחקים הכי טובים בהיסטוריה לשחקן אן.בי.אי בפעם הראשונה שהוא פותח בחמישייה.

זה סיפור מעולה מכמה סיבות:

1. לין הוא השחקן האסיאתי-אמריקאי הראשון בהיסטוריה של הליגה וכמו שכספי שיגע את הקהל היהודי ויאו מינג גרם למליארד סינים להצביע לו לאולסטאר, ככה לין הוא מקור לגאווה בקהילה שלו.

2. בעידן הנוכחי בו, בו סרטונים עם הכותרת הדבר הגדול הבא מסתובבים ביו – טיוב על ילדים בני 7 עם שליטה טובה בכדור, הסיכוי להעלם מתחת לראדר הסקאוטינג הוא קלוש, ואכן רוב כוכבי האן.בי.אי של היום סומנו ככאלה כבר בתיכון או במכללות (ג'יימס, בריאינט והאוורד לא למדו בכלל. לוויד וגריפין הספיקה שנה אחת וגם רוקי השנה הבא, קירי אירווינג, יצא לדראפט אחרי עונה אחת בה לא שיחק בגלל פציעה ונבחר במקום הראשון). כשאני הייתי מתבגר שקם באמצע הלילה לראות אן.בי.אי שחקנים שפרצו משום מקום היו סיפור די שכיח. ג'ון סטרקס ואנטוני מייסון הגיעו מהסי.בי.אי (משהו מקביל יחסית ל NBDL  של היום) לסף כוכבות בליגה. מריו אלי היה שחקן משמעותי בריצות לאליפות של יוסטון וסן אנטוניו ואיזיק אוסטין ממיאמי שמשום מקום החליף את אלנזו מורנינג שנפצע וזכה בתואר השחקן המשתפר לשנת 1997. היה אפילו אחד דונלד וויטסייד, מורה בתיכון בשיקגו, שקיבל שיחת טלפון מפתיעה והצעה לחוזה של 10 ימים בטורנטו (נהיה הרכז המחליף של דימון סטודומייר לתקופה קצרה), שגרם לחלום האן.בי.אי שלי להרגיש כמו משהו שיכול להתגשם.

3. כוכבי האן.בי.אי שמשווקים חזק ביום יום הם בואו נודה על העובדה לא אנושיים. ואני מתכוון לכך כפשוטו. מדובר בזן חדש של קופי חלל דומי אדם. ליכולות האתלטיות ולתכונות הפיזיות שלהם יש רק דמיון רחוק לאלה שלי או של שאר בין מיני. הדברים שג'יימס, גריפין, האוורד, דוראנט וגם  רוז, קובי ווויד מסוגלים לעשות לא נראים כמו משהו שהוא בגבול הסביר בשביל אדם מן השורה, לא משנה כמו הוא יתאמן. למעשה אני די משוכנע שאני חולק יותר מידע גנטי משותף עם שפן סלע מאשר עם כל אחד מהם. כשאני גדלתי וחלמתי להיות שחקן אן.בי.אי היו כוכבים כמו ג'ון סטוקטון, מארק פרייס, מארק ג'קסון ואפילו אתלטים טובים יותר כמו גארי פיטון או איזאה תומס. כולם הצטיינו קודם כל ביכולות הכדורסל. דבר שעודד אותי לצאת למגרש ולהתאמן וחשוב יותר להמשיך לחלום. לין מהבחינה הזאת  ב – 1.91 מ' , 90 ק"ג ובלי פוסטרים שלו זורק/מטביע עם הראש בגבוה הטבעת נראה קרוב יותר למשפחת היונקים.

4. כבר הרבה שנים מפתחים סרטי מתבגרים אמריקאים את תדמית ה- DUMB JOCK (הספורטאי הטיפש), בארץ סטיגמה ששמורה במיוחד לכדורגלנים. ועדיין ספורטאים לא נתפסים כאנשים החכמים ביותר. אם בטעות נשאלת אם אתה קורא עיתונים התשובה "רק את הספורט" כבר מגניבה פחות ממה שהייתה בכתה ו' ומעידה במיוחד על בורות, חוסר סקרנות או טיפשות. אבל באחד ממשחקי טירוף הלין מסר הרכז לאלי-הופ של לאנדרי פילדס והוליד את הצעקה הבאה, "haly hoop Harvard to Stanford" . הרקע של הקו האחורי של הניקס כבוגרי אוניברסיטאות עילית (מה שקרוי בארה"בIV-League ) הופך לסימן של כבוד. וכבוד להשכלה גבוהה בקרב אוהדי אן.בי.אי זו כבר תרומה החיובית. אולי זה לא מקרי  שלאורך השנים המשחק האמריקאי הופך לכזה שיותר נשען על יכולת אתלטיות (מאשר על יסודות כדורסל) ופחות קבוצתי, ואילו השחקנים  הופכים פחות ופחות משכילים (מגיעים לליגה עם פחות שנים במכללות).

אז או.קי ללין יש מספיק מאפיינים להפוך ליקיר הקהל ולסיפור גדול, אבל האם יש לו גם מה שצריך להיות שחקן גדול ?

בששת המשחקים שנמשך טירוף הלין הוא קלע 25.11 נק' ומוסר 8.5 אס', מספרים מצוינים שהיו מעמידים אותו (לו היה מדובר בסטטיסטיקה העונתית שלו)  במקומות הראשון והשישי בין רכזי הליגה בהתאמה. אבל לא הכול ורוד. לין מאבד את הכדור המון (בששת המשחקים הללו) 5.16 פעמיים במשחק, ויחס האסיסטים לאיבודים שלו הוא איבוד כדור על כל  1.64 אסיסטים. מה שהיה מציב אותו כמאבד המוביל בליגה ובמקום ה-42 בין רכזי הליגה ביחס אסיסטים לאיבודים שרק שני רכזים פותחים מציגים יחס טוב פחות (ראסל ווסטברוק וקירי ארווינג). מה שבחינתי מוציא את לין לכף זכות הוא המאזן המופלא של הניקס בתקופה זו 6 משחקים – 6 ניצחונות וזה עוד כששני כוכבים הקבוצה כרמלו אנתוני ואמארה סטודמייאר מחמיצים חמישה משחקים מתוכם כל אחד (אם לא מחשיבים 5 דקות עד שכרמלו נפצע במשחק מול יוטה) .

אבל רגע אולי זה בעצם הסוד, ההעדרות של הכובים יותר מהיכולות של לין ? הניקס היו קבוצה אנרגטית וסימפטית שהתחברה לקהל שלה (באופן דומה למה שקורה בששת המשחקים האחרונים) עד הטרייד שהביא את כרמלו. לכן נערוך השוואה קלה בין לין לכרמלו.

אחת הביקורת הקשות על כרמלו העונה הייתה שהוא לא משתף את החברים. לין אמנם מסר 8.5 אס' למשחק שזה הרבה יותר מה 4.2 של כרמלו אבל באופן מפתיע הוא גם זרק מספר שווה של זריקות  19.5  זריקות שדה למשחק ועוד 3.16 שלשות לעומת 18.8 ו 4.1 של כרמלו. בעוד כרמלו הובא לקבוצה על תקן כוכב העל שיהפוך אותה למתמודדת רצינת לאליפות, לין "החצוף" הובא על תקן נער מגבות. אבל אולי החוצפה של לין חיוביות כי לין קולע באחוזים טובים יותר 50.42% מהשדה (אחוז שהיה מעמיד אותו במקום הרביעי בין שחקני החוץ לו היה נתון של עונה שלמה) מהשדה ו 26.35% מהשלוש לעומת 39.9% מהשדה ו29.7% מהשלוש של כרמלו. הניקס למעשה לא הפכו קבוצתיים יותר, בששת משחקי "הלין" הם מסרו 19.33 אס' למשחק שזה רק מעט יותר מה 19.1 שמסרו ב-20 המשחקים שכרמלו שיחק העונה לפני שהתחיל טירוף הלין אבל 2 אסיסטים פחות מה 21.37 שהניקס מסרו ב 8 הניצחונות, מתוך אותם 20 משחקים.

האמת שהשיפור של הניקס הוא קודם כל בהגנה. שיפור דומה קרא לדנבר אחרי שכרמלו עזב. בששת המשחקים האחרונים ספגו הניקס 90.5 נק' למשחק לעומת 94.7 ב-20 המשחקים של כרמלו לפני תקופת לין השנה. אבל זו לא כל התמונה. בשמונות הניצחונות הייתה ההגנה של הניקס טובה יותר מאשר בניצחונות עם לין וספגה רק 87.75 נק' למשחק מה שמרמז על כך שעם כרמלו הניקס יכולים לשמור טוב יותר אבל הם פשוט לא רוצים. בחינה מדוקדקת יותר מראה שהשיפור ההגנתי למעשה קורה אצל שחקני החוץ, מכוון שאחוזי השדה של היריבות לא השתנו, % 43.8 בששת המשחקים האחרונים לעומת 43.7% ב-20 המשחקים שכרמלו שותף בהם לפני תקופת לין. אחוזי השלשות של היריבות צנחו מ 40% ל- 26.78%.

למעשה כל זה היה ידוע עוד קודם. מתוך 20 המשחקים שאנתוני שיחק השנה, בתשעה הקבוצה הייתה טובה יותר בדקות בהם ישב על הספסל, התוצאה בדקות שמלו על המגרש במשחקים האלה היא +1.1. לשם השוואה בכל ששת המשחקים האחרונים הניקס טובים יותר עם לין על המגרש והתוצאה בדקות שלו על המגרש היא +10.16 לניקס במשחק. להבנתי ההבדל בין נצחונת להפסדים עבור הניקס לא טמון ביכולות הכדורסל שמפגין לין, למרות שאלו מרשימות. העדר כרמלו והמיאוס שהוא יוצר וההצלחה של לין יחד עם ההשראה שהסיפור שלו נותן לשחקנים האחרים וההזדהות שהסיפור שלו יוצר עם הקהל שדוחף את הקבוצה, גורמים לשיפור בתוצאה כשלין על המגרש לעומת זו של כרמלו ולשיפור ההגנתי.

לסיום, ג'רמי לין הוא כבר מנצח. מי היה יכול להאמין לפני שבועיים שאשב באמצע הלילה ואכתוב השוואה בינו לבין חברו לקבוצה כרמלו אנתוני, ועוד השוואה שהוא יוצא ממנה מנצח. אבל האם לין יכול להיות סיפור סינדרלה אמיתי ולהפוך לכוכב אן.בי.אי? לעניות דעתי –לא. אולי הילד שלפני 15 שנה שראה את סטוקטון ומארק פרייס וחלם להיות כוכב אן.בי.אי יום אחד היה חושב אחרת, אבל אני כבר פסימי מדי. למעשה לין של היום משחק נפלא ומראה את החשיבות הנפשית להצלחה במשחק. הוא מצליח הודות לבטחון העצום שתפס, אבל זה לא ישאר לנצח. במשחק הראשון של לין כשחקן חמשייה כרמלו נפצע אחרי 5 דקות ולין השתלט על המשחק, אבל למעשה דבר דומה כרגע כבר חודש קודם. אז כרמלו לא שיחק מול יוסטון בגלל פציעה ולין קיבל לראשונה דקות משמעותיות (מעל 20), היה לא רע עם 9 נק', 6 אס' ו 3 איב' אבל הניקס הפסידו ב-13 הפרש ולין חזר למקומו על הספסל. בסוף בתור רכז לין זורק יותר מידי, מאבד יותר מדי והוא לא אתלט ברמה מספיק גבוהה כדאי להיות כוכב אן.בי.אי. הוא ישאר טוב, אפילו מצוין, כל עוד הביטחון שלו בשמיים והסיפור המופלא שלו דוחף את הקהל ואת חבריו לקבוצה קדימה, אבל בקרוב כרמלו יחזור, הניקס יפסידו, מתישהוא ללין יהיה משחק שהוא לא יפגע וסיפור אחר יהיה בכותרות. זו דרכן של חדשות להתחדש.

אדם לאוב כתב על ורדה רזיאל ז'קונט ועל השריפה בכרמל.

תגובות מהפייסבוק

comments

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *