הוא והיא

שני ילדים יושבים בתחנת רכבת באמצע ת"א ,

מלכלכים את הבגדים.

מסביבם המון אנשים

אבל שניהם לבד,

אוהבים, מבולבלים, לא מבינים.

הוא אוהב אותה יותר מאת הכוכבים,

היא אומרת שאולי הם לא מתאימים,

הוא מחליט שהם לא מוותרים.

הלחי שלה מאדים,

עיניה הכחולות-ירוקות פתוחות לרווחה

אבל לא מסתכלות אליו.

הוא רועד.

היא משתכנעת- אולי.

הוא נזכר במשהו ששמע :

"האהבה לא מתה , האהבה לא עזבה ,

יושבת בפינה – היא קצת נעלבה".

היא נוסעת צפונה, הביתה.

הוא מתעכב בכוונה.

Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

תגובות מהפייסבוק

comments

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *