מחקר גילה שמחקר גילה שמחקרים רבים לא מגלים כלום

כבר רבות נכתב על סיקור מדעטכנולוגיהרפואה וכיו"ב בשנים האחרונות באמצעי המדיה המסורתיים. לצורך כך גם אתרי חדשות מבוססים נחשבים זרוע של אמצעי מדיה מסורתית. רובם ככולם שייכים לעיתון מבוסס ומהווים הזרוע האינטרנטית שלו.

אולם חשוב לחזור ולהזכיר כי התופעה של ציטוטי מחקרים הזויים, מופרכים, חסרי ביסוס מדעי אמיתי או הקצנה והגזמה הם השגרה בכתבות העוסקות בנושאים אלו בעיתונות. למעשה כמעט ולא נזכה לקרוא ידיעה מדעית 'אמיתית'. סתם מחקר פשוט, משעמם שמקדם את המדע והידע האנושי באותה דרך שבה משננים באקדמיה- גרגר מידע נוסף בבריחה מהבורות האנושית.

אחת הסיבות לכך היא המחויבות העצומה שיש לכתבים ולעורכים לרייטינג. כותרת כמו 'התגלה הגן שאחראי לאורגזמה' תביא אלפי תגובות ולייקים. כותרות אחרות לא תמצאו. סיבה נוספת היא שלעיתונים ואתרים אין באמת כתב לענייני אקדמיה. יש כתב תרבות, חינוך, מדע ולפעמים אפילו טכנולוגיה. אבל אף אחד מהם לא ממש בקיא בחלק התיאורטי של המדע, במתודלוגיה.

ברוב הכתבות לא נמצא פירוט כיצד נערך המחקר, מהו שדה המחקר, אוכלוסית המחקר, לא יפרטו לנו מהי הקורלציה שנמצאה בין המשתנים או המובהקות הסטטיסטית. במקרים רבים בקריאה ביקורתית פשוטה יחסית ניתן להיווכח בקלות גם בבעיות תוקף ומהימנות במחקרים.

בווינט כותבים בגדול: "שמיעה באזניות עלולה לגרום לחירשות". יש לתהות האם זו באמת חדשה מסעירה או שבעצם זו תגלית ישנה שכבר ידועה לכולם. יחד עם זאת הכתב מציין כי  'החוקרים חשפו תאי עצב במעבדה לעוצמות סאונד גבוהות והממצאים הראו כימעטה תאי העצב – המיילין, האחראי על שמירת האותות החשמליים בתאי העצב והאצתם לאורך סיבי העצב, נהרס כתוצאה מהחשיפה לעוצמות קול גבוהות מ-110 דציבלים'.

דציבל מהווה בחיי היומיום יחידת מדידה מקובלת לקול. 110 דציבל מקביל לצעקה חזקה, 120 דציבל כבר נחשב מסכן בריאות. אפילו חוקי העבודה בישראל מגבילים חשיפה לרעש מעל עוצמה מסוימת (85 דציבל). כלומר המחקר החדשני גילה משהו מאד ישן. 'עם זאת החוקרים הסבירו כי המצב הפיך ולאחר שלושה חודשים של הימנעות מחשיפה לרעש, משתקמת מעטפת המיילין של תאי העצב והשמיעה חוזרת למצבה המקורי'. מרגיע הכתב. כלומר לא רק שגילו כלום, הכלום זה גם לא משמעותי.

אחת הכתבות שזכו לרייטינג גבוה במיוחד (6800 לייקים ומעל 600 תגובות) היתה הכתבה על מתאם בין גזע ו\או מדינה לאורך הפין. כמובן שלא מובאים נתונים סטטיסטים למעט ממוצע ויותר חשוב לא נמסר כיצד נערך המחקר. האם החוקרים מדדו בעצמם? הסתמכו על נתונים שסיפקו הנחקרים? נתונים שסיפקו בנות זוג של הנחקרים?

החוקר המכובד טרח גם להסביר לכתב באופן גזעני את הממצאים "הממצאים תומכים במחקרים קודמים שהראו שגודל הפין הוא הגדול ביותר בקרב שחורים, ממוצע בקרב הגזע הלבן והקטן ביותר בקרב אסייתיים" סיכם פרופ' אולסטר, שקשר גם בין מידת ההתפתחות האבולוציונית של הגזעים השונים. לפי התיאוריה בה הוא תומך, (הדגשה שלי- ש"פ) מזרח אסייתיים הם המפותחים ביותר אבולוציונית, ועל סמך מחקרים קודמים הם בעלי גודל מוח ורמת אינטליגנציה גבוהים יותר, ומאידך גודל הפין אצלם נמצא הקטן ביותר".

"מנגד נמצאו השחורים באפריקה כבעלי הגזע המפותח פחות אבולוציונית, בעלי גודל מוח קטן יחסית לשאר הגזעים, ובעלי רמת אינטליגנציה נמוכה יותר. מאידך, האפריקאים נמצאו בעלי גודל הפין הגדול ביותר. הגזע הלבן נמצא מבחינה אבולוציונית באמצע הסקלה, בין האסיתיים לאפריקאים. החוקרים לא נתנו הסבר לממצאים הללו ולקשר בין מידת ההתפתחות לבין גודל האיבר הזכרי".

ב'הארץ' מדווחים כי נמצא קשר בין נטילת אנטיביוטיקה בילדות לבין השמנה בשלב מאוחר יותר בחיים. אמנם המחקר נערך על עכברים ולא ממש נמצא הילד שלא לקח אנטיביוטיקה כבר בגיל צעיר אבל מה זה משנה?

בנוסף מדווחים בעיתון כי 'הכיור ביחידות טיפול נמרץ מהווה מקור לחידקים' אמנם מצאו רק 66 מקרים כאלו בבית חולים קנדי ובמעמקי הכתבה מוסיפים "הכיורים היו ישנים והותקנו בהם צינורות פנימיים שאפשרו לנוזלים לחדור מעומק הכיור חזרה לצינורות המוליכים מים לברז, זאת בעוד חלק מהצוותים הרפואיים נטו להשתמש בכיורים אלו לסילוק נוזלי גוף של מאושפזים (הדגשה שלי- ש"פ). צעדי מנע שכללו את תיקון הצנרת בכיורים וחיטויים שלוש פעמים ביום וגם צעדים כוללים לבלימת התפשטות חיידקים עמידים בבית החולים הובילו לירידה בשיעור הזיהומים".

תנו לי להבין, כיור בעל צנרת חלודה ששופכים אליו שתן הכיל חידקים לעומת זאת כיור עם צנרת תקינה שעבר חיטוי ולא שופכים אליו שתן נמצא נקי? נובל כבר מתדפק על הדלת.

מחקר אחד טוען כי שיטת חמש הדקות לא מפריעה ולא גורמת נזק לתינוק אולם מחקר אחר טוען כי תינוקות גם ככה סובלים מחרדת נטישה ולהשאיר אותם לבד אולי ירגיע את הבכי (סימפטום) אך לא את החרדה עצמה. בקיצור לא יודעים.

וכמובן שכיתה ג' היא החשובה ביותר.

לסיכום, העורכים לוחצים על הכתבים להביא כתבות וכולם לחוצים להביא רייטינג. גם המדענים שמפרסמים מחקרים מגוחכים ובטח העיתונאים. אפשר להניח שהעיתונאים בתורם מגחיכים עוד קצת את המחקר אם במסקנות ואם בכותרות מסולפות, בנוסף אין להם מקום או זמן או יכולת לבקר את המחקר מבחינה מתודולוגית או רצון להביא לינק למחקר עצמו, שחלילה יזרוק את הקורא מחוץ לאתר החדשות.

 

תגובות מהפייסבוק

comments

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *