המדינה של הקבוצה- הסוף?

שנים מכבי ת"א היתה הקבוצה של המדינה. טל ברודי ושות' שמו אותנו על המפה ב- 1977 וגרמו להרגיש חשובים, שייכים רלוונטיים. מכבי זכתה באליפויות ישראל, אירופה, וגביעים אינספור וזכתה לעיתונות מפרגנת. מדי פעם צצו סיפורים מהעבר: כך תיאר הקבלן אריה ברנוביץ' בוואלה! ספורט את הקמתו המחודשת של המגרש הישן ברחוב מכבי בתל אביב.  עוד כתוב בוואלה ספורט כיצד הלשינו אנשי מכבי (טרום עידן מזרחי) לפיב"א על עברו של כוכב הפועל, בארי לייבוביץ', שלא הורשה עקב כך לשחק. כמו גם על החתמת לבאן מרסר טרם סדרת הגמר מול האדומים ב- 1988. המשותף לכתבות האלו הן כי הם נכתבו רק לפני חודש, בעקבות חגיגות השבעים ליו"ר התמידי של הקבוצה, שמעון מזרחי. הכתבות מוגשות בקריצה וחיוך על הניהול הסמי- פלילי, גם על ידי מי שלא ניתן לחשוד בו שהוא אוהד מכבי, אבל הוא כן עיתונאי ספורט ותיק. בזמן אמת לא העז אף עיתונאי או מו"ל לדווח על הנעשה בקבוצה של המדינה. לסקר מה שנותנים לו לסקר -כן. להעביר את דיווחי ה"משפחה הצהובה" ותו לא. ועוד לא הזכרתי את פרשת צ'ורה – פיצה רק לפני שנים מעטות. המותג היה חזק מדי, המיתוס גדול מדי, הפרה קדושה מדי.

בשנים האחרונות החל להיסדק משהו בחומה. רשות השידור לא המשיכה את החוזה הכתוב ולא כתוב בינה לבין המכבים. השידורים נדדו בין הערוצים, והגיעו כיום לערוץ בתשלום (כן הכבלים הרגילים הם גם בתשלום) שלא מופיע בתפריט הטלוויזיוני הקבוע של כל האוכלוסיה. כתבה בודדת שהתפרסמה בנוגע לעלילות פנאן חלפה עם הרוח. אלופת הליגה הישראלית החלה להיקבע במשחק יחיד ומכבי איבדה אליפות אחת לחולון. מכבי איבדה גביע אחר גביע להפועל ירושלים. עלית נעלמה בתוך שטראוס והספונסרית הנצחית התחלפה, ההנהלה שהציגה חזות אחידה למשך שנים החלה לככב בכותרותוהתגלעו חילוקי דיעות כספיים ועקרוניים. שוב העיתון הראשון שהעז לצאת באמת נגד המועדון היה, ואולי לא במפתיע, עיתון כלכלי ולא מדור ספורט. ב'גלובס' חשפו כי גם במעצמה הזו הניהול חובבני ובזבזני. למרות הבעיות האלו המשיכו עיתונאי הספורט להגן על ההנהלה, ולגדף את האויבים מבית ומחוץ.

ואז נפלה הפצצה

מיד התחילו השמועות לצוץ וכולם טוענים כי הכל היה ידוע בעצם. הגדיל לעשות רון קופמן שטען כי "לא היה צורך לכתוב כי כולם ידעו". מי זה כולם תוהה שלמה מן, בעצמו עיתונאי ספורט רב מעללים? ואם כולם ידעו איך זה שאני לא חושב לעצמו אוהד הספורט הממוצע. הנה נפרשים לפנינו כל המי ומי של תקשורת הספורט שידעו ולא כתבו: רונן דורפןיואב גורן ויואב בורוביץ' מכים על החטא. במקביל לעדויות שהלכו והצטברו בנוגע לבנק שהפעיל פנאן, אושיות כדורסל בכירות התחפרו בצדקנותם. הייתכן כי שחקנים כגון אסטבן באטיסטה, דיון תומאס וווילי סימס ידעו, ודורון ג'מצ'י, הסמל הצהוב במשך שנים, לא? כמובן שבראש הגדוד צועד שמעון מזרחי המפקד.
ושוב ישנם עיתונאי ספורט שלא מבינים שהענק נפלהמיתוס נסדק ומתחיל להתפורר אך הרוב הגדול מבין שהנה ההזדמנות, אפשר לכתוב מה שרוצים, להתלכלך כמו שרק עיתונאי ספורט אמיתיים יודעים, הדון שמעון כבר לא אדון. אפשר גם לנסות לכפר באמת על חטא ממושך ולכתוב מה שאולי היה על הלב אבל מעולם לא על הנייר או המסך. הנה אודי הירש ופה רונן דורפן מראים כי גם עיתונאים יכולים להבין, אמנם באיחור קל, מה שאוהד ממוצע יודע כבר שנים.

יש מישהו שמאמין כיום לשמעון כי הוא לא ידע דבר? מצד שני יש מי שמאמין היום לכל העיתונאים שכותבים על אותה פרשה עצמה כי לא ידעו? מישהו מאמין לדורפן, פוהרילס, בורוביץ' כי כעת הם יהיו עיתונאים, שליחי ציבור, ולא כתבי חצר? מישהו מאמין שאלי סהר לא ידע? איזו זכות מוסרית יש להם להתבטא בנושא אם כך? וכך ב'ישראל היום' טוענים כי מצד אחד יהיה בלאגן אטומי ומצד שני המשטרה לא מתכוונת להתערב.

הסיבה האמיתית לעיסוק הנרחב בפרשה היא לא תחושת חשבון נפש כפי שניתן לחשוב, אלא כי החתול כבר לא מפחיד, אפשר לצאת ולנגוס בגבינה. אפשר להאשים ולקטרג אבל בפעם הבאה כנראה שלא יקום תחקיר אמיתי בזמן אמת.

איך זה נגמר בסוף כולם יודעים

האם יש מישהו שמאמין שחקירה תמצה את הדין עם הענק הצהוב? שמכבי תמצא את עצמה נענשת כמו יובנטוס בשלילת אליפות והורדת ליגה? אני מאמין כי עיתונות הספורט תמשיך להתעסק בשולי הפרשה בעוד העיתונות הכלכלית תהיה מעט יותר רצינית ורלוונטית.

Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

תגובות מהפייסבוק

comments

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *